על אנדומטריוזיס רחמים וקונסטלציה, פוסט שהוא הסבר על אנדומטריוזיס מתובל בסיפורי קונסטלציה שפגשתי לאורך השנים.
אני קוראת לזה גניקולציה.
גניקולוגיה וקונסטלציה.
אין כאן מידע שיגיד ממה נובע אנדומטריוזיס מבחינה קונסטלטיבית אלא סיפורים שאולי יתנו כיון למי מכם שנוגע בנשות האנדו האהובות עלי במיוחד ומבקש לדעת עוד.
הפוסט הזה נוצר בגלל פניות אלי להסברים על מה זה אנדומטריוזיס ומי מכן שלא רוצה לדעת אלא לבוא לוח חלק אני ממליצה להתייחס לכתוב כסיפור מקרה…
באנדומטריוזיס אנו עדים לתופעה בה רירית הרחם נודדת למקום אחר מחוץ לרחם.
הרחם היא הבית הראשון שלנו. בגדול אני רואה שמי שיש לה ענייני רחם כדאי להתבונן על ענייני הבית אצלה.
איפה היא גרה, איך היא מרגישה שם, באיזה בית היא גדלה , איזו אוירה היתה בבית ולפעמים לבדוק כמה בטוח היה שם.
אני רוצה לומר שלפעמים אבל האמת היא שכמעט תמיד זו לא תהייה רק היא, אלא עניני בית של אמא שלה וסבתא שלה ולפעמים עוד דורות אחורה.
אני אומרת שהרירית נודדת אבל באותה מידה יכולתי להגיד בורחת, מטיילת, הולכת לחוות מחוזות חדשים.
בכל מקרה, יש לה סיפור לספר או חוויה לחוות מחוץ לבית.
בבית שלה היא לא יכולה להישאר.
תמיד יש סיפור והוא משתנה מאישה לאישה וגם באותה אישה יכולים להיות הרבה סיפורים שיעלו בשלבים שונים של החיים.
כמעט כל הנשים עם אנדומטריוזיס שפגשתי הן נשים עם רגישות מולדת גבוהה.
זה תמיד התחבר להן לתחושת ה"מידי" שהן מרגישות כל החיים ובטח ובטח מגיל ההתבגרות. הכל מידי.
גם הכאב. אבל הרגישות היא לא מה שהביאה את האנדו וגם לא ההיפך.
(אני כבר שנים חושדת באסטרוגן כחשוד עיקרי, לאנדו זה ברור אבל גם לרגישות הגבוהה.
הוא נמצא בכל מערכת העצבים אבל זה באמת לפוסט אחר)
אז איך קורה שרירית רחם נמצאת לא במקומה אתן שואלות? יש הרבה סיבות.
החל מזרימה אחורית בווסת ויציאה של רירית הרחם לאגן (אנחנו טועים לחשוב שהרחם הוא כמו כד הפוך, אבל למעשה יש לו פתחי יציאה דרך החצוצרות) ועד התמיינות לא נכונה של תאים עוד בשלב העוברי או בגיל ההתבגרות. לנו כקונסטלטורים זה לא באמת משנה מה הסיבה הביולוגית.
בשורה התחתונה, יש תאים שגרים מחוץ לבית. הומלסים ברחבי האגן אם הם ברי מזל או דרי הצפק ואיזורי הספר אם הם או האישה שנושאת אותם פחות בני מזל.
תדמיינו את זה רגע ובדמיון שלכם תעופו על כנפי סיפורים קונסטלטיבים שזה מזכיר לכם.
צבר של תאי אנדומטריום יושב לו למשל על השלפוחית ומתנהג כמו כל תא אחר בתוך הרחם.
קצת כמו יהודי בגלות…
מגיב לאסטרוגן שעולה בדם במשך כמעט שבועיים עד הביוץ, מתמלא ונבנה. מתכנן איך תיראה התוספת החדשה של החדר המתוכנן לתינוק החדש ואז לפרוגסטרון עוד כמעט שבועיים, מתנפח ומנסה לתפוס עוד מקום. אבל זו לא הרחם. ומחוצה לה אין מקום. אלה לא התנאים שהצבר תאים הזה חלם עליו. הוא לא יכול להוסיף שם חדר או גינה. אין. הוא חייב להדחק בין התאים האחרים, להאבק על מקומו ולשמור על אופיו הרחמי. תא שלפוחית הוא לא יכול להיות…
כשהפרוגסטרון צונח, עם הידיעה שזמן הווסת הגיע כי אין היריון וצריך לוותר על החלום של בית עם עוד חדר וגינה, צבר התאים מרוקן את הנוזלים שצבר במקום שבו הוא נמצא.
אמה- מה, בדיוק כמו הומלס שהמזרונים שלו מלאים במה שהוא כבר לא צריך, לדם הזה אין לאן ללכת. בניגוד לרחם, על השלפוחית הדם נשאר במקום עד שהגוף יצליח לעשות איתו משהו ובינתים מייצר דלקת.
הדלקת הזאת מייצרת כאב ואי נוחות ומספרת את הסיפורים שהגוף של האישה הזאת אגר לפעמים במשך דורות רבים.
בקונסטלציה ננסה לתת לסיפורים הללו מקום והרבה פעמים הם לא יסתיימו ביהודיה הנודדת אלא באישה הבורחת, המושתקת ולפעמים גם המותקפת בביתה שלה.
דלקתיות מרובה מעידה שאין מה שמונע אותה. הרבה פעמים נראה את זה ברמות קורטיזול נמוכות בגוף. נערות שחוו תקיפה למדו להוריד קורטיזול כדי לשרוד. תפקידו של הקורטיזול הוא לתת לנו פוש כדי שנברח וניאבק ונציל את עצמנו. אם היתה תקיפה בגיל מאוד צעיר, חוסר אונים יוביל לדיכוי קורטיזול ולעיתים הבריחה של התאים היא המשך התנועה הטבעית שהיתה קורית אם הקורטיזול היה עולה.
הרבה פעמים אם ניתן לתנועה שלא קרתה מקום משהו פלאי יקרה לרמות קורטיזול…
לפעמים אפשר לראות שרמות קורטיוזל נמוכות התחילו עוד ברחם ומתבטאות בעוד צורות בגוף אבל נראה לי שזה מספיק להיום…
אנדומטריוזיס היא מחלה פרוגרסיבית ואם פגשתם אישה עם אנדומטריוזיס היא זקוקה ליותר מקונסטלציה. היא זקוקה לטיפולי מגע עמוקים, לתזונה מתאימה, לדיקור ולצמחי מרפא והיא בעיקר צריכה לשמוע שהיא לא יותר מידי, שהיא לא ממציאה ושזה לא פסיכוסומטי, כי רוב הסיכויים שזה מה שאמרו לה הרבה שנים. זה אמיתי וזה בגוף שלה וזה הרבה פעמים בכלל לא התחיל ממנה.
נורמלי
נורמלי,פעם הוא היה שביל רחב שכולם רצו להלך בו, גם אלה שהוא לא התאים להם.גם בחלקים שהוא היה מרוצף בחצף והם היו בלי נעלים.גם במקומות שבהם הם היו צריכים להרזות,