מרגישה

מרגישה. אני אישה מרגישה. הכל. כל הזמן.
חיים שלמים הרגשתי שאני יותר ממה שהחברה יכולה להכיל. שאני יותר מידי. חיי נעים בתנועה קבועה של מידע שוטף ולא מערוצי החדשות אלא מכל החושים.
אני אישה סופה, כשאני מרגישה זה נע בין נעים לבין פורטה. מלא רגשות. חזקים, כשאני נפגעת זה חזק בבטן והכאב פוצע, כשאני אוהבת זה עוד יותר חזק, כשאני יודעת משהו מבפנים אי אפשר להתווכח ואם זה קורה זה תמיד נידון לכישלון.
וכשקשה מדי אני נסגרת. מתקפלת לתוך הקונכיה שלי. מחכה לתחושת בטחון ומוגנות שתחזור ותמלא אותי. 

אני טריליוני חיישנים בגוף אחד שהוא תחנת ממסר.
אני מרגישה כשעצובים לידי, אני מרגישה כשמשהו לא בסדר, אני מרגישה את גל הרגשות הקולקטיבי שזז סביבי. אבל להרגיש זה לא רק בלב, זה בכל החושים. חוש הריח שלי לא מבייש כלב גישוש אני יכולה להריח ריחות שכמעט ולא מורגשים ומאותגרת כשם חזקים מידי, האוזנים שלי יכולות להקשיב גם לקולות הרכים ביותר והלב שלי מגיב לכל רגש שנמצא מסביבי, זה לא משנה מי הרגיש, אני ארגיש את הלב הזה. 
היית כותבת שיש לי תחושות בטן אבל זה לא מדוייק, לפעמים זה מרגיש כאילו אני תחושת בטן, או ידיעה פנימית, קריאה קבועה לדיוק… אני לא יודעת אחרת.

אחרי הרבה שנים של להרגיש שאני טו מאצ' הפכתי את הרגישות הזאת למקצוע.
למדתי לסמוך על החושים שלי ולא להתווכח עם מה שאני מרגישה או יודעת.
למדתי להוציא מידע מהריחות הטבעיים. למדתי להריח נשים בלידה ואיזה ריח עולה באיזה שלב, למדתי לזהות שינויים בצוואר הרחם לפי עוצמת הריח של הרחם (כן, יש לה ריח), למדתי לזהות ריח של פחד של אהבה של התרגשות. ריחות של מחלה וריחות של תקווה.
הפכתי את הרגישות הזאת ליתרון מעולה כמטפלת ולסנכרן אותה עם יתר המידע שקיבלתי באותה האינטנסיביות מיתר החושים.
אבל אני לא תמיד בקליניקה ולחיים מסביב עדיין יש ריח חזק וצלילים וצבעים.

כשהעמקתי בלמה אני צריכה את זה, מאיפה זה בא ועל מה זה יושב גיליתי עולמות מופלאים שעזרו לי לחבר את כל הנקודות.
נכון, חלק מהיכולות האלו באות מהיותי אישה מחוברת בשושלת של מכשפות, אבל חלק מהיכולות האלו באות מהעברה בינדורית של טראומה וקושי. הישרדות שהיתה חייבת לחדד את החושים באופן חייתי. התמודדות שלא היה זמן לעבד תוך כדי תנועה…
העבודה הקונסטלטיבית מאפשרת תקשורת עם המקומות שבהם היה צורך להיות יותר ממה שאפשר היה באותו הרגע, להניח את הראש ולתת לרגישות להפוך למה שהיא אמורה להיות באמת.
בקונסטלציה נתבונן על המערכת השלמה והרבה פעמים נראה שהרגישות הזאת נוצרה  בנסיבות חיים שהם לאו דווקא שלנו, נסיבות אלו  יצרו בתוכנו מנגנונים שלמים ודפוסי מחשבה והתנהגות שאינם קשורים לחווית החיים שלנו אלא נוצרו הרבה לפני שנולדנו.

עוד כשהיית ביצית בשחלות של אמא כשהיא היתה עובר ברחם של סבתא הרגשת את  כל מה שהתקיים בסבתא.
את מחוברת לשושלת שלך, מחוברת לשפע שהיא מביאה, לברכה שלה וגם  לכל מה שלא קיבל מענה, לצורך לברוח, להסתיר, לשתוק.  כל אלה מתקיימים בתוכך כל הזמן כפוטנציאל חושי,  ככה עובדת אבולוציה, היא דוחפת אותנו לשרוד. אבל את לא סבתא והאיום עליה עבר מזמן והגיע הזמן להניח למה שמנהל אותך שהגיע ממנה.
הקונסטלציה מרחיבה את העבודה הזאת ומאפשרת עבודה רחבה יותר. לטפל לא רק במה שהגיע משושלת הביציות שאת חלק ממנה, אלא מכל המערך המשפחתי המורחב. את חוש הריח המשובח שלי קיבלתי  גם מהשושלת של אמא שלי ושל אבא שלי, לא מעט אירועים שקשורים בריח וסכנה עלו בתוך המרחב הקונסלטיבי שלי. עמדתי על הבדים והריות עלו כאילו הם כאן לידי. אחד אחד פרמתי את המופעלות שלי מהם. אני עדיין כלב גישוש אבל כזאת שרק מריחה ויודעת. לא מופעלת יותר.

קסם? לא! –  קונסטלציה…
הקורס הוא חקירת עומק, ננסה לפרום את המופעלות שלך מהרגישות, כי אחרי הכל, זה לא שהחושים יהיו פחות חדים, אלא שעם ההעמקה בסיבה שהם הישרדותיים כל כך תהיי פחות מופעלת, פחות מוצפת ואלי זה פחות ינהל אותך.