PMDD ותנגודת לפרוגסטרון
PMDD היא מהתופעות הכי מתסכלות שאישה יכולה לחוות, בין אחוז ל 5 אחוזים מהנשים יחוו אותה.
כאבים, דיכאון, חרדה, חוסר תפקוד, כעס והתפרצות אלימה לפעמים, הפרעות קשות בשינה ורצון למות.
זה נשמע כמו הרבה דברים של נשים, PMS (תסמונת קדם וסתית) או דיכאון קשה אבל זה לא.
אלו הן נשים שגם ככה רגילות להחשב כמגזימות, אז רובן לא יתקנו אתכן שאתם טועים. אבל PMS זה לא.
זה לא עניין של כמה ימים לפני הווסת וזה גם לא דיכאון.
מרגע הביוץ, שבועיים בחודש בסייקל קלאסי הן בסבל עמוק, בכאבים בדיכאון נוראי ומחשבות אובדניות.
כשתבוא הווסת זה יתפוגג קלות (אם לא עם תחילת הדימום אז בשיאו) ואז נראה אישה אחרת.
לפעמים זה יתחיל בהיריון. הן קוראות לזה דיכאון הריוני. אין לו סיבה, הכל תקין וזה בדרך כלל ילד רצוי אבל כל התופעות קיימות.
עם השנים וההתמודדות הפער בין הזמן שלפני הדימום לאחריו הולך ומצטמצם והאישה נחלשת.
נראה תחושת חריגות, שמשהו פגום מבפנים, ערך עצמי מאוד נמוך. הזירה החברתית והזוגית נהיות מאתגרות מאוד.
הרגישות החושית, ההצפה הרגשית והמצוקה נהיים חלק מהחיים והקושי הולך וגדל לאורך זמן.
למה זה קורה? שנים זה לא היה מספיק מעניין כדי לחקור. כמו בכל מחקר רפואי נשי יש הרבה השערות ומעט מסקנות. בשנים האחרונות חוקים יותר.
אבל מחקר אפשר לעשות גם בחדר הטיפולים והחוקרת שבי מצאה שאצל רבות מהן, כמו באנדומטריוזיס, נראה סימנים של תנגודת לפרוגסטרון.
פרוגסטרון הוא הורמון המופרש מהביוץ ועד לדימום. מארגן את הרירית בצורה הנכונה לקליטתו של עובר ברחם. אם אין הריון הפרוגסטרון ירד, הרירית תתנוון, תנשור ויתחיל סייקל חדש.
בתנגודת לפרוגסטרון רמתו תקינה בדם אבל חלק מהקולטנים שאליו הוא אמור להתחבר כדי להשפיע על הגוף לא תקינים ולכן לא מאפשרים חיבור. ללא החיבור הזה בין פרוגסטרון לקולטן, הגוף חווה מחסור בפרוגסטרון. רירית הרחם לא מצליחה לעבור את השינוי שמכין אותה לקליטת עובר ולא נשארת במקום שלה כמו שצריך. לכן נראה דימום חלש והכתמות ימים רבים לפני הווסת.
אחת הדרכים לשמור על עובר היא למתן תהליכים דלקתיים וכשפרוגסטרון חסר נראה הרבה פעמים נראה עליה בדלקתיות של הגוף.
תהליכים דלקתיים מחמירים את כל התופעות שאנחנו רואים בתסמונת הזו: דיכאון, כאב, תחושת יאוש… וזה מעגל קשוח כי דלקת מחמירה תנגודת לפרוגסטרון.
בהתבוננות קונסטלטיבית על PMDD אפשר לראות הרבה דברים אבל אני רוצה לדבר על המנגנון הפרוגסטרוני שמעורב גם כאן וגם באנדומטריוזיס.
קצת כמו מפתח שלא מתאים לשום מנעול או אוניה בלי עוגן. תדמיינו איתי רגע.
פרוגסטרון יש בשפע, אפילו טיפה לא חסר. אלא שבכל נמל שקיים בגוף אין מספיק תחנות עגינה שמתאימות לאוניה הזו. חלק גדול מהפרוגסטרון פשוט נשטף, מתפרק, מתבזבז ולא ממלא את תפקידו.
כמו רוח רפאים הוא נע בדם. אף אחד לא יודע שהוא שם. גם אם ינסה להתחבר לקולטנים הם לא ירגישו את נוכחותו.
בחקירה של הסיפור הזה של שיבוש בקולטנים פגשתי המון סיפורים בין דוריים מרתקים.
חלקם הגיעו לחוויה שבית אינו מקום בטוח, חלקם סיפרו על בית שנחרב או שנלקח בידי אחרים. זה קיים הרבה בסיפורי שואה שבהם יהודים גורשו מביתם ואחרים התיישבו בו.
באחת הקונסטלציות שהנחתי בחו"ל הגיעה אישה שסבלה מאוד מPMDD ואנדו, סבא שלה היה מלח שספינתו טבעה. סבתה גורשה מהבית מאחר ולא היה מי שישלם עליו והסתובבה כמו רוח רפאים ממקום למקום, נדדה בחיפוש אחרי מקום להניח בו את הראש ולא מצאה מנוחה עד יומה האחרון.
נורא אבל זה מה שעושה נאמנות. היא מחקה תנועה לא מודעת של מישהו בשושלת.
במקרה הזה הגוף שלה יצא חיקוי מושלם של הסיפור. במקום להיות בנדידה בעצמה היא מחזיקה אותה מבפנים.
כשהולכים עוד אחורה סיפור אחד קדום הרבה יותר חזר על עצמו בהרבה קונסטלציות.
זה סיפר על אישה שנדדה בין כפרים. אישה חכמה, מרפאה, לפעמים קראו לה שמאנית, אולי כוהנת או מיילדת, זה השתנה מסשן לסשן. היא השתייכה לשבט נשים מרפאות שנדדו ממקום למקום, חוץ מרפואה וחכמה היא הביאה סיפורים ממקומות אחרים.
אישה בלי בית קבוע, שהנדודים היו ביתה ואור הבריאה היה ההזנה שלה.
אישה שסמכה על האנשים שהגיעה אליהם שיפרנסו אותה בזכות חכמתה והרפואות שלה.
זה היה לה טוב וגם לאנשים שהיא הגיעה אליהם.
הם סיפקו מקום לינה, אוכל וצידה לדרך והיא הביאה מזור לפצעיהם וליבם.
ואז בכל הסיפורים הגיע השבר, הוא נראה אחרת ממקום למקום, בעיקר כשעלתה דת מונותאיסטית במקום, בחלק מהקונסטלציות נשים הללו נקראו מכשפות, מיילדות, או סתם כופרות, בחלק סתם פחדו מהן, הן נדחו מחמת מיאוס ואימה. בתים נסגרו בפניהן, דלתות נטרקו והאפשרות למקום בטוח נעלמה.
זוכרות את הספן מהפיסקה הקודמת?
גם שם עלתה בקונסטלציה אותה כוהנת נודדת
אין בית, אין מקום לעגון בו, אין מקום לעצור ולנוח.
כשזה מתגלגל לחיים כאן ועכשיו הרבה פעמים נראה נשים שגדלו בבתים שבהם אמא לא היתה בית, או נשים שגדלו בבית ילדים של הקיבוץ, בורחות הביתה בלילה והדלת לא נפתחת בפניהן, נשים שגדלו בבתי יתומים, ילדים שעברו באומנה מבית לבית ועדיין לא מצאו מקום להניח בו את הראש בנחת בסוף יום.
כמעט בכל קונסטלציה כששמנו בד לקולטנים הם לא הבינו את התפקיד שלהם והפרוגסטרון נדד ממקום למקום על אוטומט. זה לקח זמן, לפעמים הרבה עד שאפשר היה להגיד שאישה צריכה בית לשים בו את הראש, מקום בטוח. גם אם הוא לא בית קבע. עצם הידיעה שאפר לסמוך על העובדה שיש כזה בסוף מסע היא נחמה. כשאין כזה הכאב ועוד יותר ממנו הדיכאון נהיים בעצמם הבית.
גניקולציה, זויות קונסטלטיביות על גניקולוגיה מתובלות בהסברים של התופעה הגיניקולוגית.
אין במידע כאן להסביר את הסיבה הפיזילוגית או הקונסטלטיבית להופעת המחלה אלא לספר על מה למדתי בקליניקה בשנים שאני חוקרת.
בתמונה נדודים בריאים
למה רפואה סינית
המסלול שלי היה ברור לי מכיתה ו.
להתקבל לתיכון שרציתי להמשיך למגמה ביולוגית, להתגייס, להיות משקית חינוך להשתחרר וללמוד וטרינריה…