לבגדים בצבע שחור יש ריח חזק.
אם הרחת את זה פעם את יודעת על מה אני מדברת. זה לא משתנה אחרי כביסה.
לפיגמנט השחור יש ריח שנשאר כל עוד הבד שחור.
בגדים בצבעים האחרים לא מריחים ככה.
כשאני קונה בגד שחור אני תמיד מריחה אותו כדי לדעת כמה זה יציק לי.
המוכרים תמיד מרימים גבה.
בשנים האחרונות קשה לדעת, הכל מדיף מבשמים שממלאים את הנחירים בריח סינטטי מציף.
רוב האנשים יריחו בימים האלה סתיו, קליפות של קלמנטינות או אבק באויר. תלוי איפה הם חיים.
כשאני מריחה את פריחת החרוב ואת הלחות המשתנה באויר אני יודעת שתכף אתחיל להריח את המעבר מבפנים.
גם למעברים יש ריח. אחד כזה שאני לא יודעת לתאר אבל הוא שונה מהריח הרגיל של האדם.
גם לשינוי יש ריח.
אני חוקרת את החושים הרגישים שלי כבר לא מעט שנים.
כנערה ואישה צעירה הם ניהלו אותי עד שבאיזה שהוא שלב, קצת אחרי שהבנתי שלא משנה מה אעשה, הם ישארו מרגישים ואף פעם לא אהייה "אישה רגילה" עברתי איתם לניהול משותף.
קצת כמו בזוגיות, אני מבינה את הצורך ומקשיבה למה שכואב וגם הם…
להיות ילדה עם חוש ריח חזק זה קשוח, העולם לא מפסיק להציף. באוטובס, במתלחות של הבריכה שבה התאמנתי כנערה, בצופים כשהבל פה במשחק "טלפון שבור" מגיע אלי. כשהשכנה מבשלת דגים, כשאמא מטגנת בצל. גם כמבוגרת זה לא פיקניק: הבישום בבניינים, האוכל בקניון, ריחות מכל מקום.
בקליניקה הפכתי את היכולת הזאת לברכה. אני יכולה להריח הריון עוד לפני שיש שני קוים על המקל, אני יודעת באיזו זוית נמצא צוואר הרחם ובאיזה שלב בחודש נמצאת האישה.
להכל יש ריח: לשמחה, לעצב ולרגע לפני שנוזלת הדמעה….בסיומו, עצב הריח מתעבה בחלל האף לצורה המכונה "פקעת ההרחה" (Olfactory bulb). מהפקעת יוצאים סעיפים אל תאים, שהם כימורצפטורים ברקמת האף, אשר חשים בשינויים בריכוזי חומרים שונים, ומעבירים מידע בצורת דחף עצבי.
פקעת ההרחה היא האזור שמאפשר לנו לקלוט ולעבד ריחות מהסביבה. בנובמבר 2019 פורסם על ידי חוקרים ממכון ויצמן ומאוניבסיטת מלבורן מחקר שבמהלכו התגלה כי נשים שנולדו ללא פקעת הרחה בכל זאת הצליחו לקלוט ולעבד ריחות.
החוקרים העלו מספר השערות שביניהן אחת שטוענת שבשלב העוברי פקעת ההרחה נדדה מאזור המוח לאזור אחר בגוף והשערות נוספות שטענו שהתפתחו פקעיות אחרות במוח שכן תמכו בחוש הריח, אך שום השערה לא אוששה מחקרית עדיין, והתופעה נותרה תעלומה.
בעיני התופעה הזאת מזכירה תופעה אחרת בגוף האישה.
אנדומטריוזיס היא תופעה שבה רירית רחם (אנדומטיריום ) חי במקומות אחרים בגוף, מקומות שהם אינם רחם. גם כאן אין הסבר למה הם מחפשים מחוץ למקום הטבעי שלהם.
בשני המקרים מנחשים שבחלק מהמקרים זו התמיינות שגויה בשלב העוברי.
בהתבוננות בוחנת על מחזוריות הורמונלית בגוף האישה אנחנו יודעים שבשלבים בהם שולט הפרוגסטרון (השלב הלוטאלי- מהביוץ ועד לוסת), חוש הריח הופך להיות רגיש יותר. הוא מתוכנת במקור להיות ההורמון ששומר על העובר , אנחנו יודעים שריח הוא חוש הישרדותי ועוזר לאם להוציא את כל מה שלא "מריח טוב".
בשלב האסטרוגן (הפולקולרי – מתחילת הדימום ועד לביוץ), אנחנו יותר נינוחות מול ריחות אלא אם כן האסטרוגן שלנו גבוה מאוד כמו למשל בהיריון שבו עליה של אסטרוגן מפעילה את חוש הריח ככל הנראה על מנת לזהות סכנה, חומרים רעילים (תדמיינו לקטות בתקופה שהיינו ציידים ולקטים), גם באנדומטריוזיס הרגישות לריחות תהייה גדולה.
באחד המחקרים שנעשו בארהב גילו שבעוד שנשים בגיל הפוריות יכולות לשפר את חוש הריח שלהן כך שיוכלו לזהות ריחות שעוצמתם נמוכה יותר מכפי שיכלו לזהות בעבר, וכן כך שיוכלו להבדיל בין ריחות בצורה טובה יותר, הרי שגברים אינם יכולים לשפר את חוש הריח שלהם ברמה כזאת.
יכולת זו קשורה בעיני לגמישות שנדרשת ממוח נשי לעבור בין הפאזות השונות במהלך החודש ולהשפעת האמבטיה ההורמונלית המשתנה מידי שבוע.
במחקר אחר נמצא שבעת לחץ, מנגנון הריח מופקע לחלוטין לטובת מנגנון עיבוד הרגש. מה זה אומר? שהריח מפעיל אותנו, מעלה רמות קורטיזול או מוריד אותם.
קורטיזול הוא הורמון המופרש כדי להתמודד עם מצבי מתח. הוא מאפשר תיפקוד מקסימלי במצבים הישרדותיים והוא בעל השפעה אנטי דלקתית חזקה.
חוש הריח מושפע גם מהסטטוס ההורומונלי שלנו וגם מרמות קורטיזול, זאת אומרת מרמת גם המתח בה אנחנו נמצאות.
למידה של הרגישות הזאת חשובה למניעת הצפה חושית.
חזרה לפקעת ההרחה ואנדומטריוזיס, מה הגורם לשגיאת התמיינות בשלב העוברי אנחנו יכולים רק לנחש
או… להיות קונסטלטורית ולהניח בדים.
כשהנחתי בדים לתאים שהתמיינו בשונה מהאיבר שבו הם נמצאים (למשל תאי רירית רחם על גבי הכבד) נראה שהם שם מסיבה.
בחוייה הגופנית של המונחות עלתה שוב ושוב התחושה שזה המקום שלהם, אין להם בית אחר, או שהם באו לשמור על האיבר שבו הם נמצאים.
בקונסטלציה אנחנו רוצים לשמוע את הסיפורים האלה, להבין למי הם קשורים ולמה אנחנו מרגישות אותם בגוף.
מה קרה שגרם לאבולוציה שלנו לייצר לנו תאי רחם בכבד או על שלפוחית השתן או תאי הרחה שלא במקומם או פשוט חוש ריח כל כך חזק שגורם לעולם להיות מקום מלא ריח.
הכרה בסיפורים הללו לא פותרת אותנו מהיכולת להריח חזק אלא מורידה מהמופעלות שלנו.
ולפעמים עצם ההבנה שאנחנו כאלה היא לבד יש בה מן הריפוי.
"הריח הוא קוסם המעביר אותך מיד דרך אלפי מיילים, דרך כל שנות חייך" הלן קלר
