אומרים על גברים עם רגישות גבוהה שהם רוחניים ועל נשים רגישות שהן מכשפות…
אני לא אכנס לעומק הבדלים בכבוד שאלה קיבלו לעומת אלה, זה פוסט בזכות עצמו, רק אומר בקצרה שהפטריארכיה לא הטיבה איתנו, עם אף אחד מאיתנו. בעוד אנשי הרוח הגברים קיבלו מעמד עליון, המכשפות, הכוהנות והמרפאות הוקעו מהחברה ומוות ריחף מעליהן.
זה שינה את איך שגברים ונשים חושבים על רוחניות.
אבל אם מתעלמים לרגע מההבדלים במגדר ובכבוד, המשפט מלמעלה נכון רק אם אנחנו מחשיבים את מה שהעין הרגילה לא מצליחה לראות בחומר – כרוח.
אבל כשהחושים רגישים אפשר לראות גם מה שהוא לא רק בחומר.
למעשה, במקום להישאר בגוף ולדבר את מה שעובר בנו במושגים פשוטים, אנחנו קצת בורחות אל הרוחניות.
זה קל.
חוש הראיה הרגיש יותר מאפשר לך לראות דברים שאינם מכאן. האור שנשבר על העדשה שלך מוגבל במה שמערכת העצבים שלך יכולה להכיל.
אולי את רואה הילות, ואולי גילגולים, אולי דברים שקרו פעם מזמן למישהו בשושלת.
התמונות יכולות לרוץ לך מול העינים כמו סרט. זה יכול להיות מסנוור לפעמים.
את יכולה להסתכל על הילדים בבוקר ולדעת איזה מלאך לחש להם בלילה.
חוש השמיעה שלך אינו מוגבל בדציבלים שנחשבים טווח הנורמה. הוא מאפשר לאוזנים שלך להקשיב להדרכה מישויות שאינן בגוף אנושי או רק לשמוע את סבתא מדברת אליך מהעולם שמעבר.
האמפתיה שלך אינה מוגבלת ובטח לא רק לאנשים. את מרגישה כלבים, סוסים וחתולים. את יכולה לשמוע תוכי צווח ולהבין בתוכך מה או את מי הוא מחפש.
הצמחים מספרים לך איך להשתמש בהם ואיך לחתוך אותם נכון ואפשר להרגיש את האהבה שלהם אליך ואין בזה שום דבר חריג בעיניך. אנשים, חיות צמחים ולפעמים גם אבנים את מבינה שם בבטן שלך.
היידים שלך הן הארכה של הלב והבטן שלך. הן יודעות לגעת ולהרגיש ילדים עם חום, מטופלות עם כאבים במקומות מוזרים.
קרובים אליך ירגישו טוב רק מזה שהיד שלך שם. המגע שלך מקשיב גם בלי שתתכוני לזה.
את מריחה ריחות שלא תמיד כאן. גל של ריחות יכול לעבור דרך הנחירים שלך ולספר לך סיפור. יש שיקראו לזה ריחות רפאים, אני קוראת לזה פשוט ריח.
את משחקת עם האור כמו בקורי עכביש ואולי את יודעת ללחוש מילים לתוך צורות גיאומטריות ולתת להן חיים משלהן…
הגוף שלך מגיב ללוח שנה שאינו רשום על הקיר אלא בגרמי השמים, את מגיבה לתחושות הקולקטיביות מסביבך ואוהבת לחקור אותן וזה לא משנה אם את פסיכולוגית, אחראית כוח אדם או עורכת דין. אם את מרגישה את מרגישה.
ספרי פנטזיה ומכשפות, קוסמים וגמדים, פיות וחיות קסם מספרים את הסיפור שלך או את מה שאת מסוגלת לחוות ולדמיין. הם לא מוגבלים בנורמלי.
ד"ר איליין ארון, מי שטבעה את המושג אדם בעל רגישות גבוהה, טוענת שלאורך ההיסטוריה האנושית האנשים הרגישים היו כנראה היועצים של המלך, המכשפות/ים. מחפשי הצדק, הכוהנ/ותים והמשרתות/ים בקודש. גם ד"ר קארל גוסטב יונג טוען דבר דומה.
אבל באיזה שהוא שלב התרבות שלנו הפרידה את העולם שלא בגוף מהגוף.
הרוחניות נשמרה לאלוהים ומשרתיו בקודש והחומר נשמר לרפואה ועולם המדע..
האנשים הרגישים נעו על איזה ציר לא ברור, מראש הם מרגישים יותר משני הצדדים.
יותר מהרוח ויותר מהגוף, כדי למצוא את עצמנו על הסקאלה הלא גמישה רואים לאורך ההיסטוריה שחלקנו הלך אל הרוח והתנתק מהלב או הגוף כי הם מרגישים חזק מידי וחלקנו נטש את הרוח והלך אל הגוף כי הרוח מאיימת מידי ולא ברורה והופכת את מי שמתמסר/ת לה למוזר/ה או חריג/ה.
אבל אנחנו חיים דרך החושים, דרך הגוף. העולם שלנו לא מוגבל. זו מערכת העצבים והתפיסה שלנו אותו שמגבילים אותנו. חלק מהרגישות הגבוהה היא להרגיש יותר מהמנעד המקובל.
מה שאחרים קוראים לו רוחני נראה לי פשוט והגיוני ובעיקר מאוד בגוף ואין שום עולמות מעבר, הם כאן ועכשיו.
חלק מהם אני רואה וחלק מהם לא.
חלק מהתפקידים שלי כאדם מרגיש הוא לא רק לדבר את הרוח אלא לתת לה להשתלב בחיים, לעבור דרך הרגש ודרך הגוף. לחיות במה שהנורמלי קורא לו -מוגזם.
להיות הגשר בין מה שרואים למה שלא רואים. בין מה ששומעים למה שלא שומעים ובין מה שאפשר ואי אפשר להרגיש.
