והפעם בפינתנו הגניקולטיבית (קונסטלציה וגיניקולוגיה) – מיומה.
בעברית שרירן -פשוט כי זו רקמה המתפתחת מהשריר בדופן הרחם.
תופעה שכיחה ביותר בבדיקות של נשים ואיכשהו מעולם לא כתבתי עליה.
שרירנים הם גידול שפיר של תאי שריר ורקמת חיבור ותלוים ברמות אסטרוגן
הסיווג שלהם נעשה איך לא לפי המיקום שלהן, זה חשוב לזכור, לא המיקום הספציפי אלא זה שכולן בתוך שריר.
מיומה תת-רירית (Submucosal) : בולטת מתוך השריר לתוך חלל הרחם ודוחקת את הרירית מעליה.
נראה דימום רב, ווסת ארוכה וכאבים בזמן הווסת, לפעמים קושי בהשתרשות היריון.
מיומה תוך-דפנית (Intramural): כלואה בין סיבי השריר, יכולה ללחוץ רירית הרחם ולגרום לדימום רב וארוך אך לרוב אינה פוגעת בקליטת היריון
מיומה תת-סרוזית (Subserosal): בולטת מדופן הרחם לכיוון חלל הבטן. יכולה לגרום ללחץ על הרקטום, עצירות, או לחץ על שלפוחית השתן וקושי בהשתנה, לתכיפות ואפילו לדליפת שתן במאמץ.
על זה שהרחם היא הבית הראשון שלנו כתבתי לא מעט, גם על החלק המבני שלה כאן – וגם על האנדומטריום אפשר לקרוא כאן אבל על השריר שלה לא כתבתי.
לשריר שני עומקים, האחד מעוצבב על ידי סיבי עצב מסוג אלפא והם אחראים על סיבי השריר ועל התנועה וכיווץ לתנועה והם החלק הפחות חשוב לפוסט הזה.
השני, החלק העמוק של השריר, מכונה גם כישור השריר מעוצבב על ידי סיבי גמא המקושרים אל המתח העמוק של השריר רגישים אליו ובאופן לא מפתיע מחוברים אל המתח העמוק של הלא מודע שלנו. אל התנועות הטבעיות שלנו או אלה שרצינו לעשות ולא עשינו. אני כותבת עשינו אבל מתכוונת לנו ולכל השושלת שלנו .
אני קוראת למיומה קופסת זיכרון. יש כל מיני סוגים של כאלה בגוף.
קצת כמו ההורוקרוקסים של הארי פוטר. חלקים שלנו או של מי מהשושלת שלנו שנשארים בחיים בתוך כל מיני תופעות בגוף.
חלק שאי אפשר להיות איתו בקשר מחביא את עצמו עד שאפשר יהיה. זה לא סיפור אחד זה צבר סיפורים שהרבה פעמים יושבים אחד על השני באופן כזה שהם נהיים גוש.
אלא שבקופסא הספציפית הזאת הלא מודע המשפחתי מאחסן את הצורך להחביא.
כן זה לא עד הסוף ברור, תהיו איתי עוד רגע.
נאמר כבר לא מעט על מיומה, שיש בה צורך ביצירה אישית ופנימית, רצון לילד או אפילו שמירת מקום לתינוק שלא נולד (בן או אח), עסק שלא צלח, יצירה של עצמי אחרת, רצון לא ממומש בגדילה והתפתחות, או בזמן אישי, אפשר לקחת את זה להרבה כיוונים.
אבל אחרי הרבה שנים של חקירה עם ובלי בדים אני יכולה להגיד שלרוב מיומות עקשניות, כאלה שלא מגיבות לכל הטיפולים הנהדרים שיש לשוק להציע, יהיו קשורות לרוב בפעולה כזו או אחרת שמעורבים בה רגשות קשים והפעולה הזו מתחבאת במקום הכי בטוח, במערה הכי עמוקה, במבנה הכי ראשוני, בשרירי הרחם.
במקום שמושקע בו מינימום מאמץ כדי לייצר מקסימום השפעה – כישור השריר.
שומרת על עצמה בתוך המרחב הכי גולמי להתפתחות מבלי להראות או להיות מורגשת עד שהיא כבר גדולה וכבדה
קצת כמו סוד אבל זה לא רק הסוד שמתחבא שם. עוד שניה אגיע לזה. מה עושים עם סודות בקונסטלציה, על זה לומדים במודולת בסיס, זה לא הנושא. העבודה על המעטפת והתוכן היא עבודה שונה.
חשוב להכיר בתוכן אבל במקרה הזה למיומה, בניגוד לציסטה (שבה כן נרצה להסתכל על תוכן הסוד) במיומה אין הרבה מקום לתוכן. מה שיושב שם וגדל זה לא התוכן, זו מערכת ההחבאה.
הטכניקה של ההסתרה, זה הסיפור פה. מערכת שלמדה להסתיר, להחביא, להסוות. את מה? בעיני זו לא השאלה האמיתית פה.
זה לא שמה שיש שם לא חשוב, הוא כן. אבל אם לא נסתכל על המנגנון המיומות יחזרו שוב ושוב.
הנאמנות הסמויה של בעלת המיומה תהייה לתנועה של הלהחביא ולא (רק) לתוכן.
בסיפורים נפגוש מקומות מסתור לא מוצלחים שעלו בחיי אדם או הצילו אותם וגם סודות ושקרים שגילויים מסכן מישהו או הציל אותו. המערכת הפכה את ההסתרה למנגנון עבודה במקום הכי בטוח.
גניקולציה, זויות קונסטלטיביות על גניקולוגיה מתובלות בהסברים של התופעה הגיניקולוגית.
אין במידע כאן להסביר את הסיבה הפיזילוגית או הקונסטלטיבית להופעת המחלה אלא לספר על מה למדתי בקליניקה בשנים שאני חוקרת.
אפשר לקרוא עוד באתר שלי
בתמונה דברים שמסתתרים בהר
מרגישה ברוח
אומרים על גברים עם רגישות גבוהה שהם רוחניים ועל נשים רגישות שהן מכשפות…אני לא אכנס לעומק הבדלים בכבוד שאלה קיבלו לעומת אלה, זה פוסט בזכות עצמו, רק אומר בקצרה שהפטריארכיה